במאמר קצר זה, אציג מספר מונחי מפתח, בנושא פירוק שיתוף במקרקעין בין בני זוג. כאשר בני זוג נפרדים זה מזו, עולה השאלה הכיצד לפרק את הבעלות המשותפת שלהם בנכסי מקרקעין משותפים, לעיתים תהא זו דירת המגורים בה התגוררו, ולעיתים מדובר בנכסים משותפים.
בסעיף 16 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 נקבע, כי: "בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין".
סעיף 4 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 נקבע, כי: " אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקנינים של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני".
היינו, הזכות היסודית להחזיק במקרקעין ובקניין פרטי, אינה נעלמת כאשר בני זוג נשואים, ואין נעלמת בתקופת ההיפרדות בין בני הזוג, אשר לעיתים בראי ההליך המשפטי הארוך, יכולה להימשך שנים ארוכות.
סעיף 37 (א) לחוק המקרקעין, קובע את "הזכות לתבוע פירוק השיתוף". לשון הסעיף: "כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש פירוק השיתוף." הפסיקה בישראל אכן הכירה בכך, שמדובר בזכות של בעל נכס, לתבוע פירוק שיתוף. בעלי דין אשר טוענים לזכויות חשובות, אשר מנוגדות לזכות לתבוע פירוק שיתוף, נדחים לא פעם על ידי בתי המשפט. כך נקבע בעע"מ (תל-אביב-יפו) 25/97 פלוני נ' פלונית, [פורסם בנבו]: "תביעת פירוק לא חייבים לעכב אפילו אם אחד הצדדים סבור שיש סיכוי לשלום בית" .בע"א חיפה 222/84 אלון נ' אלון, נקבע: "...ההחלטה על "שלום בית" מעצם טיבה נוגעת בראש וראשונה ליחסים האישיים שבין הצדדים ואין היא צמודה לדירה מסוימת דווקא...פירוק שיתוף בדירה, יתכן לדעתי גם כאשר בעל ואשה חיים כ"זוג יונים" והם נתונים במחלוקת רק בנושא אחד והוא אם יש לפרק השיתוף בדירה (למשל כאשר אחד מבני הזוג מעוניין לעזור לצד שלישי קרוב כגון אב או אם, ומבקש למכור דירת פאר ולעבור לדירה צנועה יותר ואילו בן הזוג השני מתנגד לכך) - אין מניעה ליתן צו המפרק את השיתוף בדירה, ואין צורך לחכות עד שהמחלוקת ביניהם תתפשט ותביא לערעור יחסי הנישואין מן השורש, ואם כך הוא בנישואין תקינים, הרי קל וחומר שזה צריך להיות הדין כאשר ניתן צו לשלום בית שהוכיח עצמו כבלתי אפקטיבי".
לעיתים נקבע כי יש לחייב את הבעלי לספק מדור לאישתו, במקרים שכאלה, המדור אינו כפוף או תחום לנכס מסוים, אלא מדובר במדור באשר הוא. בבר"ע 19/74 בר לוי נ' בר לוי, פ"ד כח, נקבע: "זכות המדור שיש לאשה אינה זכות חפצית בדירה בה היא גרה, והחובה על הבעל לספק לה מדור הינה זכות אישית, שאינה קשורה לנכס ספציפי".
בתא (חד') 10261-09-12 ישעיהו עמית נ' אסנת שפורר, נקבע: "הזכות של כל שותף לפירוק השיתוף היא זכות יסודית. הדין מבקש לעודד ככל הניתן את פירוק השיתוף, ובכך להוביל לחיסולו של מצב השיתוף, אשר נתפס כמצב בלתי רצוי, לאור ההכבדה שהוא יוצר על ניצול ראוי של הנכס והפגיעה האפשרית בסחירותו...כי פירוק השיתוף היא פן אחד מפניה של זכות הקניין."
פירוק שיתוף הינו אכן זכות יסודית, יש מעט אפשרויות להתגונן כנגד תביעת פירוק שיתוף. ההיגיון הוא שאין להחזיק בצדדים כבני ארובה, בגין בעלות בנכס מקרקעין. לנכס הנדון יש מחיר שוק מסוים, ובעלי הנכס יוכלו להתמחר ביניהם ולרכוש את הנכס, או לחלופין להציע את הנכס למכירה לציבור הרחב. יחד עם זאת, המשפט הישראלי עוסק באיזונים בין זכויות שונות, ואכן יש מצבים שבהם הזכות לפירוק שיתוף תיסוג (זמנית) מפני זכות, עיקרון יסוד נוגד. תום לב בוודאי משפיע על התנהלות בסוגיה זו, שינוי חד צפוי בערך הנכס יכול להשפיע, טענות שונות של בן זוג בגין הברחת נכסים, הצורך לבצע איזון משאבים לא שיוויוני - טענות אלה ואחרות, יכולות לעלות בהליך המשפטי.
מונחי מפתח:
פירוק שיתוף | תום לב | היפרדות | פירוק שיתוף במקרקעין | חוק המקרקעין |
איזון משאבים | נכס לא בר איזון | חוק יחסי ממון | זכות יסודית | נישואין |
רון פיין - עורך דין: הסקירה הנדונה הינה כללית ואינה תחליף לייעוץ משפטי