המשפט הישראלי אימץ באופן נרחב, מקיף וכולל את עיקרון תום הלב. עיקרון תום הלב, קיים במערכת היחסים החוזית וגם במערכת היחסים המשפחתית. התנהלות בחוסר תום לב, יכולה לייצר התדיינות משפטית בין צדדים. במאמר קצר זה, אציג את החובה להתנהל בתום לב בתוך ההליך המשפטי. היינו, תהא הסיבה אשר תהא, "שהביאה" צדדים להליך משפטי זה מול זה, ההתנהלות הדיונית בתוך ההליך, צריכה להיות התנהלות בתום לב. מהו חוסר תום לב דיוני? לדוגמה חוסר נכונות להמציא מסמכים, או לשקר במתן עדות או בהצגת עובדות לבית המשפט. סירוב לקבלת מסמכים גם יכול להיתפס כחוסר תום לב, וגם שימוש לרעה בהליכי משפט. להלן מספר דוגמאות מהפסיקה.
ברע"א 2919/01 אושרוביץ נ' ליפה, נקבע: "הפעלת זכויות דיוניות על-ידי בעל-דין צריך שתיעשה בתום-לב ובדרך מקובלת (ראו בר"ע 305/80 שילה נ' רצקובסקי [5], בעמ' 462-461)
במסגרת ע"א 6019/07 משה טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ, קבע בית המשפט העליון: "הפסיקה הבחינה לעניין זה בין תרמית פנימית לתרמית חיצונית. תרמית פנימית הינה תרמית שגרמה לפגם בהליך השיפוטי עצמו כתוצאה ממעשה בלתי חוקי בעת ניהול המשפט. בגדר זה ניתן למנות עדות שקר או הבאת מסמך מזויף. תרמית חיצונית, לעומת זאת, הינה תרמית המונעת מבעל דין את ההזדמנות להציג לפני בית המשפט כיאות את טענותיו..."
בתי המשפט בישראל מבקשים לייצר הליך משפטי תקין ו"כשר", בגדרו כל צד יכול להציג את טענותיו ולנסות להוכיח את צדקתו, בתקווה לזכות בסעד המיוחל על ידו. התנהלות חסרת תום לב, יכולה לגרור חיוב בהוצאות משפט ולעיתים, ככול והתנהלות זו הניבה תוצאה משפטית שגויה (בשל תרמית לדוגמה), ניתן במקרים מסוימים לבטל החלטות שניתנו ואף ביטול פסק דין.
בבשא 2236/06 עזרא חממי נ' אלברט אוחיון, נקבע: "...חובת תום הלב הדיוני נגזרת מאופיו של ההליך הנוגע בדבר, ומטיב הנושא הנדון בו. כך, למשל, בהחלטות הניתנות לפי בקשת צד אחד ויש להן השלכה על שני הצדדים, מוטלת חובה מוגברת על הצד הפונה לערכאות להניח בפני בית המשפט כל פרט בעל חשיבות שעשוי להיות לו משקל בשיקולי בית המשפט, בהכריעו לכאן או לכאן."
אכן בישראל נהוגה השיטה המקובלת "המוציא מחברו, עליו הראיה". ואכן על תובע מוטל הנטל להוכיח את תביעתו. יחד עם זאת, אין הלכה זו מעניקה גושפנקה להסתרת והכמנת מסמכים, הסתרת מידע, עדות שקר, הסתרת עובדות והתעלמות מהחלטות שיפוטיות.
בתביעה שניהל משרדי, הגיב כך כבוד השופט ארז שני לצד אשר היה ברור מכתב הגנתו, שהוא מעוניין למנוע מידע מבית המשפט (תלה"מ 15229-09-22 - לא פורסם): "...אני התחלתי לקרוא כתבי טענות של צדדים, לא רק מה שיש בהם אלא מה שאין בהם. לפעמים מה שאין בכתב טענות מלמד אותך לא מעט..."
בית המשפט למעשה אותת לצד שכנגד, שברור לו שיש מסמכים חשובים, שאותו צד בחר לא להציג לבית המשפט.
בתמש (חי') 1724-06-15 עיזבון המנוח ר' פ' ז"ל נ' ל' פ', נקבע:
אכן, פסק-דין שניתן על בסיס תרמית פגום הוא משורשו. סמכותם של בתי-המשפט להיזקק לטענות תרמית נוגעת ליסודות ההליך השיפוטי. בישראל היא נגזרת מאופייה המעורב של שיטת המשפט שלנו (ראו א' ברק "שיטת המשפט בישראל – מסורתה ותרבותה" [51]). בכל הנוגע למהותם ולכוחם של פסקי-דין היא שיטה של משפט מקובל. לכל בית-משפט בשיטה זו הכוח לבטל פסק-דין שהושג במירמה. כוח זה נתון גם לבית-משפט בישראל.
בעל דין אשר מבקש לזכות במשפט, מסתכן שככול והוא יפעל בדרך אסורה להשגת פסק דין לטובתו, פסק הדין יבוטל.
מונחי מפתח:
הסתרה | הכמנה | עדות שקר | שימוש לרעה בהליכי משפט | חוסר תום לב דיוני |
שימוש לרעה בזכות דיונית | התעלמות מהחלטות שיפוטיות | תרמית | הסתרת מסמכים | מסע דיג אסור |
רון פיין - עורך דין: הסקירה הנדונה הינה כללית ואינה תחליף לייעוץ משפטי