בית המשפט לענייני משפחה, נוהג במקרים רבים למנות מומחה מטעם בית המשפט, אשר יספק לבית המשפט מידע רלוונטי ויגיש חוות דעת לעיונו של בית המשפט. מדובר בפרקטיקה מקובלת בהליכים רבים. כך לדוגמה, השופט היושב בדין, אינו בהכרח רואה חשבון או אקטואר, ואינו יכול לגבש את דעתו ועמדתו ללא "תיווך" של מומחה אשר יאסוף מידע ויגיש לבית המשפט את חוות דעתו.
בית המשפט לענייני משפחה, ממנה לרוב מומחה מטעם בית המשפט. מומחה זה אינו משרת את הצדדים (תובע/נתבע), אלא מהווה זרועו הארוכה של בית המשפט. המומחה הינו בקיא בתחום הרלוונטי אשר טעונה בו הכרעה. המומחה יכול להגיש בקשות שונות במהלך ההליך, לדוגמה להורות לצדדים לספק מסמכים מסוימים, לעבור אבחונים, לבצע פעולות שונות וכדומה. כאשר המומחה מסיים את עבודתו, המומחה מגיש דוח/מסקנות/המלצות לבית המשפט. בית המשפט נעזר במידע והמסקנות של המומחה, מגבש את עמדתו - ומכריע בסכסוך בין הצדדים. לרוב בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים, לא סוטים מחוות דעת של מומחה במינוי בית משפט/בית הדין.
החשיבות של המומחה, איסוף הנתונים וחוות הדעת של המומחה, הם לרוב קריטיים להליך המשפטי. בית המשפט לרוב מקבל את חוות הדעת של המומחה. לאור כך החשיבות של המומחה היא גדולה.
האם בעל דין יכול להגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה מטעמו? כלומר מומחה שאותו צד מצא, עמדתו מקובלת ונוחה לאותו צד, ועל כן הוא מבקש להגיש את חוות הדעת של מומחה מטעמו לעיון בית המשפט, וזאת כמובן במטרה להשפיע על החלטתו של השופט.
בתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020 (להלן "תקנות משפחה") נקבע בסעיף 25: "(ח) בעל דין לא יגיש חוות דעת של מומחה מטעמו אלא לאחר שבית המשפט בחן אם לתת החלטה לפי סעיף 8(ג) לחוק."
תקנות משפחה מפנות לחוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ"ה-1995, רק לאחר שבית המשפט החליט האם למנות מומחה מטעם בית המשפט, יכולה להיות מוגשת בקשה להגשת חוות דעת מומחה מטעם אחד הצדדים. בקשות אלה נענות במשורה ובסגפנות.
הלכה מנחה, היא שרק בית המשפט יכול להתיר לצד להגיש חוות דעת מומחה, בעל דין אינו יכול להגיש חוות דעת מומחה לתיק, מבלי שפנה וקיבל מראש את אישורו של בית המשפט . ראו עמש (מרכז) 19796-09-17 י. צ נ' ש. ס. צ.: "...מעת שסבור בית המשפט, כבעניין דנן, כי אין די לו בחוות דעת המומחה שמונה מטעמו וכי עסקינן בסוגיה חדשנית אשר ראוי להאירה מכמה זוויות, רשאי הוא להתיר לצד החפץ בכך להוסיף ולהגיש אף חוות דעת מטעמו. אומנם הדין הנוגע לענייני משפחה מורה כי בענייני משפחה ימונה מומחה מטעם בית המשפט ולא מטעמם של הצדדים (ראו סע' 8 (ג) לחוק בתי המשפט לענייני משפחה התשנ"ה- 1995, ותקנות 258 יב (א) ו – (ז) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984) ואולם גם אם מונה מומחה מטעם בית המשפט אין הדבר סוגר את הדלת בפני קבלת חוות דעת מומחה מטעם מי מהצדדים ככל שניתנה לכך רשות בית המשפט.
במקרים בהם בעל דין מגיש חוות דעת מומחה, מבלי שקיבל את אישור בית המשפט הנכבד מראש, אזי חוות דעת זו מסולקת מתיק בית המשפט. ראו תלהמ (פ"ת) 69976-12-20 פלונית נ' אלמוני: "לאחר עיון בטענות הצדדים וכן בכל החומר הקיים בתיק מצאתי להיעתר לבקשה להוצאת חווה"ד מתצהיר המשיב...דהיינו, ככל שבית המשפט לא מינה מומחה מטעמו וחרף זאת בעל דין סבור שיש מקום למינוי מומחה, עליו לפנות לבית המשפט בבקשה כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט ורק לאחר שבית המשפט בחן את הצורך במינוי מומחה ומצא שלא למנות מומחה מטעמו, יוכל בעל הדין להגיש חוות דעת מטעמו."
לסיכום, בין אם בית המשפט מינה מומחה מטעמו, ובעל הדין מעוניין להציג חוות דעת גם מטעמו, או לחלופין, במקרה שבו בית המשפט לא בחר למנות מומחה - על בעל דין המעוניין להציג חוות דעת מומחה מטעמו, לפנות ולבקש זאת מבית המשפט - רק לאחר אישור בית המשפט (ככול ויינתן אישור זה), אותו בעל דין יוכל להציג חוות דעת מומחה מטעמו.
מונחי מפתח:
| מומחה | מומחה במינוי בית משפט | חוות דעת מומחה | מומחה כזרועו הארוכה של בית המשפט | חוות דעת מומחה מטעם אחד הצדדים |
| תקנות משפחה | תקנות סדר הדין | חוק בית המשפט לענייני משפחה | חוות דעת מטעם | מינוי מומחה |
רון פיין - עורך דין: הסקירה הנדונה הינה כללית ואינה תחליף לייעוץ משפטי