הפסיקה בעניין פיצוי נזיקי לאישה מסורבת גט תקפה גם לגבי גבר מסורב גט

סירוב לתת גט לבן או בת הזוג, יכול להוליד חיוב בפיצוי כספי בשל תביעה נזיקית. הגם שהסמכות למתן גט, הינה סמכות ייחודית של בית הדין הרבני, לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון בתביעה נזיקית כספית, בשל סירוב למתן גט.

בתי המשפט בישראל הכירו במספר פסקי דין, בסרבנות גט - כעילת תביעה נזיקית. 

ראו : תמ"ש (ירושלים) 19270/03 כ.ש. נ' כ.פ., [פורסם בנבו]; תמ"ש (ירושלים) 6743/02 כ' נ' כ', [פורסם בנבו]; תמ"ש (תל-אביב-יפו) 24782/98  נ.ש נ' נ.י., [פורסם בנבו]; תמ"ש (ראשל"צ) 030561/07, ה.ש. נ' ה.א., [פורסם בנבו], פסק דין שניתן על ידי כב' השופטת קיציס ביום 2/12/08; לעניין שאלת סמכותו של בית משפט לעניני משפחה להידרש ולדון לתביעה כאמור, ראה: תמ"ש (י-ם) 19270/03, כ.ש נ' כ.פ., ניתן על ידי ביום 21/12/04; תמ"ש (י-ם) 3950/00 פלונית נ' פלוני, [פורסם בנבו]; תמ"ש (י-ם) 9101/00 פלוני נ' אלמונית; תמ"ש (י-ם) 12130/03.

בתמש (י-ם) 21162/07  פלוני נ' פלונית, בית המשפט לענייני משפחה קבע, שתביעת סרבנות גט, לא מוגבלת בהכרח למועד בו בחר בית הדין הרבני (אשר לו נתונה הסמכות לחייב במתן גט),לחייב במתן גט:

"אקדים ואומר לעניין היקף העוולה הנזיקית מבחינת התקופה הרלוונטית, כי עם הגעת התיק הראשון בעניין זה להכרעה בפני (תמ"ש 19270/03), סבור הייתי, כי רק בנסיבות בהן חויב בן הזוג להעניק הגט- קמה עוולה, אולם ככל שהפכתי בנושא, אין אני סבור עוד כי זהו רף מחייב להגשת תביעה מעין זו הניצבת בפני, ואין בית המשפט הדן בתביעה שכזו צריך להגביל עצמו במתן הסעד הנתבע למועד בו חייב בית הדין הרבני לראשונה את הבעל להעניק את הגט, אולם הלה המשיך לעמוד בסירובו...ייתכנו מקרים בהם ניתן יהיה לפסוק פיצוי נזיקי בגין סרבנות גט, גם בנסיבות בהן טרם ניתנה החלטה על ידי בית הדין, המחייבת, או ממליצה לבן הזוג הסרבן להעניק את הגט, וכי עניין זה מסור לשיקול דעתו של בית המשפט, ויוכרע על פי נסיבותיו הייחודיות של כל מקרה ומקרה."

בתמ"ש 6743/02, נקבע:

"...הרשלנות שעליה מדובר איננה פונקציה של חיובו של בית הדין למתן הגט, אלא פונקציה של סירובו של הבעל להיענות לבקשתה של האשה, ושל הנזק שנגרם לה בעקבות סירובו להיענות לה. במה שונה הנזק שנגרם לאישה לפני החיוב של בית הדין בהשוואה לנזק שנגרם לה לאחר מכן? הצער הרב, הבושה, הפגיעה בכבודה וכל יתר ראשי הנזק הכלולים בעוולת הרשלנות הינם פועל יוצא של הסירוב שבינו לבינה ולא הסירוב שבינו לבין בית הדין; כך שמועד חיוב הגט כלל אינו רלוונטי בהתייחסות לעוולת הרשלנות.

בית המשפט הסביר בפסק דינו, שהכאב והצער אשר נגרם למי שחפץ בקבלת גט, אינו כפוף ומוגבל למועד שבו קבע בית הדין הרבני שיש לתת גט. הכאב, הסבל והבושה, פוקדים את מסורב/ת הגט, כבר ממועד מוקדם יותר, וממועד זה נגרם להם עוול בר תביעה. 

בעניין זה ראו דבריהם של קפלן ופרי במאמרם "על אחריותם בנזיקין של סרבני גט", עיוני משפט כ"ח, חוברת 3, 795, בעמוד 773: "אין ספק כי אדם שאשתו מבקשת לבטל את השותפות עימו ולהתחיל בחיים חדשים בלעדיו (עם או בלי אדם אחר) יכול לצפות שהימנעותו ממתן גט לאחר שחויב לעשות כן תגרום לאישה סבל רב. בנקודה זו אי אפשר להתעלם מן העובדה שהתנהגותו של הסרבן הינה זדונית לעיתים קרובות, קיומו של זדון מעיד - בדרך של קל וחומר - על קיומה של צפיות, מי שמתכוון לגרום נזק ופועל לשם מימוש כוונתו צופה בוודאי שהנזק המתוכנן יגרם...". 

בתמ"ש 20673/04 ב.מ. נ' ב.ה.א  נקבע: "בין בעל ואישה מתקיימים יחסים מיוחדים, יחסי קרבה, יחסי נאמנות, יחסים רגישים, כאשר על כל אחד מבני הזוג מוטלת חובה לנהוג כלפי האחר בכבוד, הגינות ואנושיות ובאופן שיאפשר לבן הזוג ניהול של אורח חיים תקין וסביר, בכך מתקיימת חובת הזהירות המושגית יסוד נדרש לקיום עוולת הרשלנות".
עוד ראו לעניין זה דברי כב' השופט ויצמן, בתמ"ש 19480/05 הנ"ל, לפיהם: "... הכתובה היהודית היא כשלעצמה מהווה מקור ועד לחובת הזהירות של הבעל היהודי כלפי אשתו".

ככול ובית המשפט מוצא תביעה נזיקית בגין גרימת סבל וכאב בשל סירוב למתן גט, כתביעה מוצדקת, עולה השאלה הכיצד אומדים את הנזק. רוצה לומר: הכיצד מכמתים לפיצוי כספי: בושה, סבל, כאב?

בע"א 140/00, עזבון המנוח אטינגר ז"ל ואח' נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ ואח', נקבע: " ...מביאים בחשבון את חומרת התנהגותו של המזיק, אך מבטאים "הערכה כנה של הנזק שנגרם [לניזוק], כאשר נזק זה הוגבר על ידי התנהגותו הבלתי ראויה של המזיק"... " 

בתמש (י-ם) 21162/07 פלוני נ' פלונית, נקבע רף של 40,000 ש"ח לשנה של סרבנות גט. יואר, חישובי הסכומים אינם בראיית עבר. בית המשפט "חושש" לקבוע פיצוי כספי בלשון הווה או עתיד, לדוגמה, סכום של 5,000 ש"ח בעבור כל חודש שבעל/אישה יותירו את בן הזוג מסורב גט, וזאת מחשש של מתן גט מעושה. על כן הפיצוי ניתן בראיית עבר. 

ההלכה המתגבשת בסוגיה זו, תואמת את ראיית המשפט הכוללת של היחסים במשפחה. הדוקטרינה של "החוזה המשפחתי", הראייה של חובת תום לב מוגברת במשפחה, עולות בקנה אחר עם הפסיקה כפי שהוצגה במאמר זה. מערכת היחסים המשפחתית הינה מערכת יחסים של אמון, חובת תום לב וכיבוד התחייבויות. התנהלות שכזו, כוחה יפה גם כאשר יש קרע במשפחה, וגם כאשר בני זוג חיים בנפרד ונמצאים בהליך היפרדות. 

מונחי מפתח:

רון פיין - עורך דין: הסקירה הנדונה הינה כללית ואינה תחליף לייעוץ משפטי