האם לבית הדין הרבני סמכות לדון בתביעת רכוש (כרוכה) כאשר בני הזוג התחתנו בנישואין אזרחיים?

התשובה לשאלה זו, כמו לסוגיות רבות שעולות במשפט, אינה חד משמעית. המגמה בבית הדין, היא שכאשר בני הזוג לא יכלו להתחתן ברבנות, ועל כן נאלצו להתחתן בהליך אזרחי, אזי במקרים כגון אלה, תהיה סמכות לבית הדין הרבני לדון בתביעת גירושין, אשר נכרכו אליה ענייני רכוש. ראשית דבר אבהיר, כי בעל דין שרוצה להציג עמדה המתנגדת לסמכותו של בית הדין הרבני, צריך לבצע זאת מיידית, עם קבלת כתב התביעה. בהליך 1371959/ פלונית נ' פלוני רבני גדול, נקבע:   

"היה על העותר לעורר בהזדמנות הראשונה את התנגדותו לסמכות בית הדין. (ראו, בג"צ 573/77 ז"ק נ' בית הדין הרבני האזורי, פ"ד לב(1), 281, 284; בג"ץ 6103/93 לוי נ' בית הדין הרבני בירושלים, פ"ד מח(4) 591; בג"ץ 387/85 שרעבי נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים, פ"ד מ(2) 813, 818)."

 ככול ובעל דין, רוצה להשיג על סמכותו של בית הדין, עליו לעשות זאת בתוך מערכת בית הדין הרבני. כלומר, בית הדין הרבני, הוא זה שצריך לקבוע שאין לו סמכות לדון בהליך. ראו לעניין זה, דבריו של כבוד השופט זגורי בהט (נצ') 52618-11-12‏‏ א.ב נ' י.ב: 

"כיבוד הדדי זה אינו עניין של נימוסים תקינים והנהגה טובה בלבד, אלא חיוני הוא לקיומה של מערכת שיפוט תקינה, במיוחד בתחום המשפטי הרגיש של ענייני המעמד האישי, שבו שתי ערכאות שיפוטיות מתרוצצות בקרבה של המערכת המשפטית. כיבוד הדדי זה נובע, כדבריו של הנשיא זוסמן המנוח, 'מן הצורך למנוע התערבותו של בית-המשפט במלאכתו של בית-הדין, ולהיפך, מפני תיקונו של עולם... 'ריצת בעלי-הדין מבית-משפט למשנהו'... אינה הולמת את כבודם של בתי-המשפט ולא של בתי-הדין והיא נוגדת את הסדר הציבורי' (ע"א 167/63, ג'ראח נ' גראח, פ"ד יז 2617 בעמ' 2626, 2627)" (דברי השופט אלון בבד"מ 1/81 נגר נ' נגר, פ"ד לח(1) 365 בעמ' 398)."

 בקשת חוסר סמכות, צריכה להציג לבית הדין שאלה משפטית/הלכתית אמיתית וכנה. דיון בבקשה שכזו, מחייב השקעת משאבים מבית הדין ומהצד שכנגד, וצריך להימנע מלהגיש בקשה שכזו ללא עילה אמיתית והצדקה ממשית. בבקשה צריך להציג את כל המידע לבית הדין, מבלי להסתיר דבר. ראו בהקשר דומה, מתוך 1273538/ פלונית נ' פלוני: 

"עיסוק בהליך סרק אשר מגיש פונה חסר תום־לב, גובה זמן יקר אשר יכול להיות מושקע בתיקים המשחרים לפתחו של בית הדין. התנהלות שכזו המלווה בהסתרת מסמכים, הסתרת מידע והטעיה של בית הדין היא חמורה ביותר."

 להלן דבריו של כבוד הדיין הרב זבדיה כהן – אב"ד. הדיין הנכבד שימש בעבר כראש אבות בית הדין בבית הדין הרבני בתל אביב, וכיום הינו דיין בבית הדין הרבני הגדול. הדיין הנכבד דן בשאלת הסמכות של בית הדין הרבני, לדון בתביעה רכושית, כאשר הצדדים התחתנו בחתונה אזרחית. מתוך 1051951/1 תל אביב:

"באת־כוח הנתבעת טוענת כי הצדדים נשואים בנישואים אזרחיים. מדובר בנישואים אסורים של כהן וגרושה ובנישואין כאלו לא חלים דיני הכריכה הרגילים – מה לו לאדם שהתחתן שלא כהלכה לבקש לדון בבית דין רבני.בנוסף, טוענת באת־כוח הנתבעת, כי התובע לא פירט את מלוא נכסי הצדדים ולא צירף מסמכים המעידים על השתכרותו ולפיכך התביעה אינה כנה והכריכה אינה כדין וכל מטרתה היא לחסום את הנתבעת מפנייה לבית המשפט למשפחה.כמו כן טוענת באת־כוח הנתבעת כי הוגשו בקשת לבית המשפט וניתנו החלטות לקבלת תגובות וסעדי ביניים. דיון והכרעה טענות באת־כוח הנתבעת לחוסר סמכות בית הדין הן שלוש:א. הנישואין הם נישואין אזרחיים ונישואי איסור.ב. התביעה והכריכה אינה כנה ואינה כדין.ג. ניתנו החלטות בפועל בבית המשפט. א. לטענה הראשונה בגין נישואין אזרחיים ונישואי איסור

בבג"ץ 2232/03 (פסקה 31) כתב נשיא בית המשפט העליון השופט אהרון ברק כדלהלן:"בן זוג יהודי שבחר להינשא בטקס אזרחי מחוץ לישראל ופונה לבית דין רבני שאינו מכיר בגילויים של סטטוס הנישואין במישור החיובים בין בני הזוג, אינו פועל 'בכנות' אם הוא מבקש להביא גם את ענייני הממון והרכוש בפני בית הדין הרבני. במצב דברים זה, בכריכת ענייני הרכוש טבוע שימוש לרעה בכלי המשפטי של 'כריכה'. בן הזוג הכורך אינו יכול להתכוון, בכנות, להתדיין בפני בית הדין בסוגיה שבית הדין כלל אינו מכיר בה. כפיית התדיינות על בן הזוג בפני פורום המתכחש לגילויים הרכושיים של סטטוס הנישואין, מנוגדת לעקרונות הצדק. בנסיבות אלה, כריכה במטרה להעניק לבית הדין סמכות שיפוט ייחודית אינה יכולה להיחשב כריכה 'כנה'."

מנגד, בפסק דין של בית הדין הרבני האזורי בטבריה (מתאריך ב' בתמוז התשס"ט [24/06/2009] בתיק 80581־21־1) נאמר כדלהלן:"סעיף 31 לפסק דינו של הבג"ץ המתייחס לסמכות בית הדין בנושא הרכוש שנכרך בתביעת הגירושין, נכתב כאמרת אגב מובהקת, לאחר שנושא זה כלל לא עלה לדיון מצד העותרת ובירור הנושא לא היה נחוץ לצורך הכרעה באותה עתירה, שכאמור התייחסה לשאלת הנסיבות והעילות הנחוצות להתרת הנישואים האזרחיים בהיעדרה של הסכמה.עם כל הכבוד, עמדה זו מיוסדת על הנחת יסוד מוטעית. את הקביעה ש'בית הדין הרבני איננו מכיר בגילויים של סטאטוס הנישואין במישור החיובים של בני הזוג', וכי 'בן הזוג הכורך אינו יכול להתכוון בכנות להתדיין בפני בית הדין בסוגיה שבית הדין כלל אינו מכיר בה' לא ניתן לקבל!אדרבה, ההיפך הוא הנכון – בית הדין מכיר במערכת של זכויות וחובות שנוצרו בין בני זוג שנישאו בהליך אזרחי בלבד. אמנם מערכת הזכויות והחובות הנובעות מהכתובה ותנאי הכתובה אינן רלוונטיות, אך מאחר שהמחוקק קבע מערכת של זכויות וחובות ב'חוק יחסי ממון' ובחוקים נוספים – מערכת שהפכה להיות 'מנהג המדינה' ביחס לכלל האוכלוסייה – על כן ביחס לבני זוג שנישאו בהליך אזרחי, אנו מייחסים להם כוונה ליצור שותפות זוגית ולהתחייב בחיובים הדדים בהתאם למנהג המדינה המיוסד על החוק.בעת שאחד מבני הזוג יגיש לבית הדין תביעת גירושין, ויכרוך בתביעה זו את תביעתו לחלוקת הרכוש, בית הדין יכיר במערכת החובות והזכויות הנובעות מנישואין אלו.לכן אין יסוד ליחס לתובע חוסר כנות בכריכת הנושא, או שימוש לרעה בהליכי בית הדין ובאפשרות לכריכת תביעה נוספת בתביעת הגירושין.

 בנסיבות אלו אנו מייחסים לתובע שאיפה לרכז את כל הדיונים בערכאה שיפוטית אחת, ולמנוע את הנזק שבפיצול הדיונים בשתי ערכאות שונות – פיצול שבמקרים רבים מסב לצדדים הוצאות נוספות ועיכובים משמעותיים עד להשלמת ההליכים."מכוח זה פסק בית הדין הרבני בטבריה כי לבית הדין סמכות לדון בכל התביעות הכרוכות בתביעת הגירושין הגם שמדובר בנישואין אזרחיים.גם בפסק דין של בית הדין הרבני בנתניה (מיום כ"ה בתשרי התשע"א [03/10/2010] בתיק מספר 764411/1) נאמר:"כפי שהראנו לדעת, על פי דין תורה נישואין אזרחיים עשויים ליצור חיובים ממוניים הדדיים מכוח מנהג המדינה והם מבוססים על דיני החוזים של המשפט העברי. חיובים אלו הינם חיובים על פי הדין האישי."דעתי בזה כפי פסקי הדין בבתי הדין הרבניים דלעיל, לפיהם ככל שישנם נישואין שעל פי ההלכה מצריכים גט, בין אם מעיקר הדין ובין אם "לחומרא", ישנה סמכות לבית הדין לדון בכל הנושאים הכרוכים.אציין, כי גם בנישואי איסור שנעשו כדת משה וישראל, כגון כהן שנשא גרושה בנישואים דתיים, הרי נפסק להלכה כי קידושין "תופסין" בקידושין האסורים רק מחמת איסור "לא תעשה" (כמו כהן וגרושה) והזוג חייב בגט מעיקר הדין ולא "לחומרא" ורק כשהדבר נעשה בנישואים אזרחיים הגט הוא "לחומרא".בין כך ובין כך, זקוקים בני הזוג לגט בפועל, ומכאן סמכותו של בית הדין לדון בגירושין, וממילא בכל הכרוך אליהם, וזאת מעבר לאמור לעיל, כך שאין מקום לטענה כי שמדובר בנישואים אזרחיים ובנישואי איסור אין סמכות לבית הדין."

להלן דבריו של כבוד הדיין הרב יצחק אושינסקי, לשעבר אב בית הדין הרבני בחיפה, וכיום דיין בבית הדין הרבני הגדול, בנושא הסמכות, כאשר מדובר בנישואין בהליך אזרחי, מתוך 1151268/1 חיפה:

 "בית דין זה מאמץ גישה זו למעשה (כפי שהוצגה ע"י בית הדין הרבני הגדול וכן ע"י בית הדין נתניה), כך שנוכל לקבוע הלכה למעשה כי הסמכות לדון בתביעות הכרוכות לתיק הגירושין מסורה לבית הדין הרבני, בפניו נפתח התיק העיקרי (תיק גירושין) עם כריכותיו, אף אם נישאו הצדדים בנישואין אזרחיים ולא נישאו כדמו"י בנישואין מקובלים. "

נושא זה מתפתח כיום בפסיקה. המגמה נכון לעת זו, היא, שכאשר בני הזוג לא יכלו להתחתן כדת משה וישראל, ונאלצו להתחתן בחתונה אזרחית, אז במקרים שכאלה, יש סמכות לבית הדין הרבני לדון בנושא הרכוש.   

רון פיין - עורך דין: הסקירה הנדונה הינה כללית ואינה תחליף לייעוץ משפטי